מסע אופטימי לעומק הזיכרון
להקת המחול קולבן דאנס מתחקה אחר השכבות הארכיאולוגיות של יצירתה במופע על זיכרון ושכחה, המספק התבוננות על עשרים שנות יצירה, כמקור ליצירה חדשה.
כוראוגרפיה: אמיר קולבן
עיצוב תלבושות: חגית אביר
עיצוב תאורה: שי יהודאי
טקסטים: יצחק לאור, אמיר קולבן
עיצוב תפאורה ופסקול: אמיר קולבן
מוסיקה: פיליפ גלאס, פיית' נו מור, ניק קייב, הנרי פרסל, הביטלס, איתי בן נון, זביגנייב פרייזנר, הארולד ארלן, אלני קראינדרו, Einstuerzende Neubauten, Alva Noto
רקדנים – שותפים ליצירה: ארין שנד, גאל ואן לירדה, יעל כהן, נעם חורין, תמר גוטהרץ, אלינור פוקס, רגב כהן, שחר דולינסקי, ג'ורדן לאבסטרנד
ממורנדום – יצירתו של הכוריאוגרף אמיר קולבן עוסקת בזיכרון ושכחה.
מופע זה הוא מעין אתר ארכיאולוגי של הגוף ושל הנפש, שמאפשר מבט לעומק השכבות של עשרים שנות יצירה, שהופכות למקור ליצירה חדשה. "בניגוד לקיבוץ מרשים של יצירות עבר למכלול חדש, מה שאנו קוראים בד"כ רטרוספקטיבה, נקודת המוצא שלי ביצירה זו, הייתה להיכנס למחסן המאובק של הזיכרון, במבט חדש שמנסה למצוא ביצירות העבר את מה שלא נראה אז, בעת היווצרותן", אומר אמיר קולבן, מייסד הלהקה, מנהלה האמנותי והכוריאוגרף. "ככל שתרבה לחפור באתר כך יתגלו לך עוד שכבות שנעלמו עם הזמן מתחת לשכבות חדשות יותר שנבנו מעליהן. אבל בעצם החפירה הזאת נוצרים חיבורים שמעולם לא התקיימו בין שכבות זמן שונות, שעכשיו במעשה החשיפה הופכות להיות חלק מיצירה אחת חדשה ועשירת הקשרים בלתי צפויים אפילו לי".
'שכבות ארכיאולוגיות' אלו מורכבות מקטעים ומקורות השראה מתוך יצירות קולבן דאנס מהעבר, כמו 'נוס', 'אינטרפייס', 'שערי ירושלים',GisL-2 ועוד, המשמשים ליצירת המחול החדשה. "לא מדובר ביצירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר אלא ביצירה בעלת חיוניות של כאן ועכשיו שיוצרת נרטיב חדש", אומר קולבן. "לא הייתי מגדירה כסיכום, אלא כהסתכלות במבט אוהב, מפוכח וביקורתי, המנסה לבחון מה ב'ארכיון היצירות' הזה עדיין רלוונטי לי היום ומצדיק טיפול חדש".
אמיר קולבן הקדיש את היצירה לאמו שנפטרה בשנת 2014, כאנלוגיה למסע הזיכרון והשכחה האישי אותו הוא חווה. לצד זאת, בתהליך היצירה נתן קולבן מקום לעולמם הפנימי של הרקדנים ולזכרונותיהם, כאשר קטעים ביצירה מתייחסים לחוויות ילדותם. תחביר היצירה של קולבן מבוסס על מנגנוני הזיכרון, על האופן בו אנו זוכרים, נזכרים, מדחיקים, שוכחים ומשכיחים. קולבן יצר קומפוזיציה תנועתית המורכבת מכניסות פתאומיות וחיתוכים חדים מחד, בדומה לאופן הופעתן של אסוציאציות למשל, ולצד זה עמעום הדרגתי של תהליכים כוריאוגרפיים או של חומרים תנועתיים שמתערפלים או נעלמים בדומה לתהליך השכחה.
היצירה נעה בין מבט לאחור ומבט קדימה, תוך ניסיון להנכיח את העבר כזיכרון מהדהד הצף ועולה, לעיתים מודחק, עד שהוא מבעבע ומתפרץ ללא שליטה. הכוריאוגרפיה, שגובשה תוך תהליך רפלקסיבי – אסוציאטיבי מתמשך, משתמשת בין השאר ברעיונות שהניעו יצירות קודמות לצורך הליכה לכיוונים חדשים. חומרים תנועתיים שהיה בהם שימוש בקונטקסט אחד ביצירות קודמות, עברו טרנספורמציה להקשרים חדשים.
המופע משלב קטעי וידיאו המורכבים מחומרי תיעוד ארכיוניים מרפרטואר הלהקה וקטעי וידאו חדשים מתוך תהליך העבודה על ממורנדום.
צילום: דני כתרי/גלוריה מטוס