ערב אחד. שתי יצירות.

הכוריאוגרף אמיר קולבן והכוריאוגרפית רייצ'ל ארדוס חיפשו, כל אחד בדרכו, את נקודות ההשקה והשוני בין מחול לקולנוע. המופע חי בסרט הוא תוצאת הדיאלוג בין שתי נקודות ראות שמתמסרות לקסם הקולנועי, שאם תרצו הן גם שתי זוויות צילום, על מושא התבוננות אחד..

היצירות מתרחשות באזור הדמדומים שבין מציאות לדמיון, במקום שבו הכל אפשרי, והמפגש הבלתי אפשרי בין דמויות מסרטים שונים הופך למציאות.

צל לבן

כוריאוגרפיה: אמיר קולבן

כל אחד חי בסרט שהוא הבמאי שלו בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא. כל אחד הוא סך כל הפריימים (Frames) של חייו. ומספר הפריימים הזה הוא סופי. לא רק בגלל הזמן הקצוב, אלא מפני שכל אחד מאיתנו הוא מי שהוא בזכות מספר פריימים מוגבל שבו הוא יכול להשתמש.

צל לבן הוא המקום שבו הפריימים של האחד פוגשים את הפריימים של האחר, לרגע קצר או למספר רגעים, שלפעמים, כמו נס קטן, הם מתלכדים לסיפור קטן או יוצרים הרמוניה, אבל בדרך כלל, כמו בחיים, הם חיפוש עיקש אחריה.

פיסות משמעות ופיסות קיום צפות ונפגשות באקראי, מנסות להתלכד לתמונת פאזל אחת שלמה, כזו שאינה קיימת בשום מקום ואינה אפשרית בשום זמן אחר חוץ מכאן ועכשיו, ברגע המקרי הזה, שאין ממשי ממנו ושמייד יעלם.

צל לבן הוא העקבות הבלתי נראים של הגוף בתנועתו. הבלתי מוחשי שאינו יכול להתקיים בלי הגוף המוחשי שיוצר אותו.

צל לבן יוצר מציאות חדשה, בדיונית כמו הסרטים שמהווים לה מקור השראה, שנוגעת ביחסים שבין מציאות לדמיון בהקשר הקולנועי-מחולי.

במרחב שיוצר צל לבן חייבות לצוף שאלות- כמו במטריקס, או כמו במופע של טרומן- שנוגעות למהותו של הממשי, ולעצם האפשרות לדעת בוודאות שהוא אכן קיים.

צל לבן

עיצוב תלבושות: עדי יאיר

עיצוב תאורה: שי יהודאי

עיצוב ועריכת וידאו: מישל פלטשר

עיצוב תפאורה ופסקול: אמיר קולבן

מוסיקה: Scott Walker, Julia Wolfe, Riuichi Sakamoto,

Richard Rodgers and Oscar Hammerstein, The Tiger Lillies,

Stephen Sondheim

רקדנים- שותפים ליצירה: עירית עמיחי, ארין שאנד, ניצן ברדיצ'ב, טלי דונין, ג'ולי זאווי,  דניאל מייסר, רגב כהן, אור אלגריסי.